אחד הדברים המלחיצים ביותר כשאתה וטרינר צעיר, יותר מהלקוחות ואפילו יותר מפשלות רפואיות, הרי זה המפגש עם האחיות המנוסות שעובדות אתך.
בארצות הברית, כמעט בכל בית חולים וטרינרי יש אחות שעובדת כבר שנים במקצוע.
עוזרת מיומנת כזו יודעת להרדים את הפציינט לקראת ניתוח, לקחת דם גם מחיה שלא משתפת פעולה ולעתים אף מצליחה לאבחן מחלות.
אוי לו לרופא צעיר שיפגין היסוס ליד אחת כזו…
ממילא חלקן מתוסכלות מאד.לפי דעתן , בית החולים יתפרק בלעדיהן,מה שנכון- וחוץ מזה אין להן ספק שהלימודים לקראת התואר בווטרינריה הם פורמאליים בלבד והן יכולות להתחיל לטפל בפציינטים בעצמן, מה שכמובן רחוק מהמציאות.
רופא טרי שרק גמר לימודיו, טוב יעשה אם יסתיר את היסוסיו והתלבטויותיו מפני העוזרות הנאמנות שרק מחכות לו מעבר לפינה.
אני זכיתי לעבוד עם אחת כזו מיד עם קבלת הרשיון בקליפורניה.
מהרגע הראשון היתה בינינו כימיה שלילית.
שתינו היינו בנות אותו גיל. לה כבר היה פז"מ לא קטן בבית החולים ואילו אני רק התחלתי לעבוד שם. אותה עוזרת, מרי- בת’ שמה, היתה רגילה לעבוד עם רופאים מבוגרים ממנה,גברים כולם, ולקחה קשה את העובדה שהיא צריכה לקבל הוראות מפרחה צעירה כמוני.
כפועל יוצא, ניסתה להכשיל אותי על כל צעד ושעל.
בבית החולים הזה היה נהוג שהעוזרת מרדימה את החתול שצריך לעבור ניתוח, מגלחת ומכינה אותו. רק כשהחתול המורדם היה מוכן בחדר הניתוח היו קוראים לרופא.
ככה ניגשתי יום אחד לעקר חתולה.
החתולה שכבה על שולחן הניתוחים, ביטנה מגולחת ומכוסה בבד ירוק ואני עומדת ומחפשת את השחלות.
תהליך פשוט לרופא מנוסה , ואימת כל רופא מתחיל.
אתה עומד מול בטן פתוחה , משחיל וו מיוחד למעמקי החתולה ומנסה ל"דוג " בעזרתו את קרני הרחם. בלי לראות, כמובן.
"בטן פתוחה" הוא מונח עמום ומטעה. גודל הפתח הוא כסנטימטר וחצי.
צריך לדעת לאן להשחיל את הוו , ולקוות שהרחם הורוד והדקיק יעלה בחכתך.
עמדתי וחיפשתי את הרחם שעה ארוכה- ולשווא.
בזה אחר זה העלה הוו שלי רקמת שומן, לולאות מעיים ושלפוחית שתן. רק לא רחם. הרגשתי איך הזיעה שלי מתחילה לזלוג לאיטה .
מרי- בת’, עוזרתי הנאמנה הסתובבה בחדר הניתוח כשחיוך קטן ומרושע על פניה.
אולי אני רוצה עוד גזות? בעברית פשוטה זה אומר- יש לך דימומים. הרבה.
אולי אני רוצה עוד קצת חומר הרדמה? ובעברית – הניתוח לוקח יותר מדי זמן, החתולה מתחילה להתעורר .
כשראיתי שעברה שעה, פחות או יותר , מהרגע שנכנסתי לבטן, וכשהיה לי ברור שאין עוד סנטימטר בבטן שלא בדקתי, נכנס ספק קטן ומטריד אל מוחי.
ללללא, בלתי אפשרי. ניערתי את המחשבה המטרידה.
ליתר ביטחון, הכנסתי את ידי העטופה בחלוק מנתחים ובכפפה והחלקתי אותה לשיפולי הבטן, אל בין הרגליים.
שני אשכים, בגודל אגוז המלך רבצו שם בבטחה.
בארצות הברית, כמעט בכל בית חולים וטרינרי יש אחות שעובדת כבר שנים במקצוע.
עוזרת מיומנת כזו יודעת להרדים את הפציינט לקראת ניתוח, לקחת דם גם מחיה שלא משתפת פעולה ולעתים אף מצליחה לאבחן מחלות.
אוי לו לרופא צעיר שיפגין היסוס ליד אחת כזו…
ממילא חלקן מתוסכלות מאד.לפי דעתן , בית החולים יתפרק בלעדיהן,מה שנכון- וחוץ מזה אין להן ספק שהלימודים לקראת התואר בווטרינריה הם פורמאליים בלבד והן יכולות להתחיל לטפל בפציינטים בעצמן, מה שכמובן רחוק מהמציאות.
רופא טרי שרק גמר לימודיו, טוב יעשה אם יסתיר את היסוסיו והתלבטויותיו מפני העוזרות הנאמנות שרק מחכות לו מעבר לפינה.
אני זכיתי לעבוד עם אחת כזו מיד עם קבלת הרשיון בקליפורניה.
מהרגע הראשון היתה בינינו כימיה שלילית.
שתינו היינו בנות אותו גיל. לה כבר היה פז"מ לא קטן בבית החולים ואילו אני רק התחלתי לעבוד שם. אותה עוזרת, מרי- בת’ שמה, היתה רגילה לעבוד עם רופאים מבוגרים ממנה,גברים כולם, ולקחה קשה את העובדה שהיא צריכה לקבל הוראות מפרחה צעירה כמוני.
כפועל יוצא, ניסתה להכשיל אותי על כל צעד ושעל.
בבית החולים הזה היה נהוג שהעוזרת מרדימה את החתול שצריך לעבור ניתוח, מגלחת ומכינה אותו. רק כשהחתול המורדם היה מוכן בחדר הניתוח היו קוראים לרופא.
ככה ניגשתי יום אחד לעקר חתולה.
החתולה שכבה על שולחן הניתוחים, ביטנה מגולחת ומכוסה בבד ירוק ואני עומדת ומחפשת את השחלות.
תהליך פשוט לרופא מנוסה , ואימת כל רופא מתחיל.
אתה עומד מול בטן פתוחה , משחיל וו מיוחד למעמקי החתולה ומנסה ל"דוג " בעזרתו את קרני הרחם. בלי לראות, כמובן.
"בטן פתוחה" הוא מונח עמום ומטעה. גודל הפתח הוא כסנטימטר וחצי.
צריך לדעת לאן להשחיל את הוו , ולקוות שהרחם הורוד והדקיק יעלה בחכתך.
עמדתי וחיפשתי את הרחם שעה ארוכה- ולשווא.
בזה אחר זה העלה הוו שלי רקמת שומן, לולאות מעיים ושלפוחית שתן. רק לא רחם. הרגשתי איך הזיעה שלי מתחילה לזלוג לאיטה .
מרי- בת’, עוזרתי הנאמנה הסתובבה בחדר הניתוח כשחיוך קטן ומרושע על פניה.
אולי אני רוצה עוד גזות? בעברית פשוטה זה אומר- יש לך דימומים. הרבה.
אולי אני רוצה עוד קצת חומר הרדמה? ובעברית – הניתוח לוקח יותר מדי זמן, החתולה מתחילה להתעורר .
כשראיתי שעברה שעה, פחות או יותר , מהרגע שנכנסתי לבטן, וכשהיה לי ברור שאין עוד סנטימטר בבטן שלא בדקתי, נכנס ספק קטן ומטריד אל מוחי.
ללללא, בלתי אפשרי. ניערתי את המחשבה המטרידה.
ליתר ביטחון, הכנסתי את ידי העטופה בחלוק מנתחים ובכפפה והחלקתי אותה לשיפולי הבטן, אל בין הרגליים.
שני אשכים, בגודל אגוז המלך רבצו שם בבטחה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה