תכירו. דנגו. גולדן בן שבע, עם תיאבון מאד בריא אבל לא ממש סלקטיבי.
דנגו אוכל הכול. כל מה שבצלחת וכל מה שנמצא בסביבתו.
פעם בלע זוג עגילים.
פעם אחרת בלע חרצן.
פעם כרסם חתיכה של קליפת עץ מהגינה .
אבל במיוחד הוא אוהב לאכול מגבות, חלקי בגדים וסמרטוטים שונים ומשונים.
הכלב הזה למעשה פיתח פטיש לטקסטיל.
למזלו ולמזל הבעלים שלו , שממש מת עליו, רוב המקרים האלו הסתיימו בעזרת הרבה שמן פרפין, וללא ניתוח. הכלב היה מקיא את האוצרות שלו או משלשל אותם.
הבעלים היה מתבדח איתנו שיום אחד המזל הטוב של דנגו יעזוב אותו ואנחנו נצטרך להפשיל שרוולים ולנתח אותו.
היום הגדול הגיע, כמובן בדיוק כשהבעלים נסע לחו"ל והשאיר את מחמל נפשו בפנסיון.
אחרי שבוע , שמה לב בעלת הפנסיון שהכלב אינו כתמול שלשום, והביאה אותו אלינו.
צילמנו אותו. בצילום ראינו משהו שנראה כמו קפיץ של עט. הכלב המסכן הידרדר ונאלצנו לפתוח אותו. וזה מה שהוצאנו:
2 קפיצים של עט
2 עטים מפלסטיק מכורסמים ומעוכלים.
ו2 מגבות קטנות (בתמונה- אחת מהמגבות)
.
החפצים היו תקועים לאורך המעיים והמנתח שלנו , ד"ר קובי טננבוים, נאלץ לפתוח אותם בחמישה מקומות שונים.
בעלת הפנסיון שהרגישה ממש אשמה , לקחה אותו אליה הביתה שני לילות אחרי הניתוח. אבל הכלב התחיל מייד לחפש מגבות.
כדי שתוכל לעצום עין לקחה בעלת הפנסיון חבל קצר וקשרה את דנגו למיטתה. דנגו, שהבין שאין שום סמרטוט אכיל בסביבתו טיפס בלילה למיטה, דחף קצת את בעלת הפנסיון לצד אחד וקצת את בעלה לצד השני, התכרבל בין שניהם- אני מזכירה לכם שזה גולדן גדול- ונרדם. ככה ישנו שלושתם שבעה לילות עד שהבעלים חזר.
ב., הבעלים שלו, יצא גדול.
גם שילם עבור הניתוח וגם התעקש לשלם לבעלת הפנסיון את שכרה, שכר שהיא היתה מוכנה לוותר עליו.
איש מקסים.
ודנגו ? בסדר גמור.
עד הפעם הבאה.
