אחד הסיוטים של כל וטרינר הוא לאבד חיה בזמן שהיא נמצאת באחריותו.
ככה מצאנו פעם בעירנו חתול שברח משולחן הניתוחים של אחד הקולגות שלנו. החתול עזב יחד עם המזרק עם חומר הרגעה שהיה נעוץ עדיין בישבנו וכך דהר ברחובות רעננה .
כשעבדתי כשכירה בבית חולים בדאון- טאון ,לוס אנג'לס הצלחנו לאבד חתולשהגיע אלינו לפנסיון.
בעליו יצא לחופשה והפקיד את אוצרו בידים בטוחות, או כך לפחות חשב.
בוקר אחד הגענו לעבודה, ולחרדתנו מצאנו את דלת הכלוב פתוחה, ומאג'יק, החתול- איננו.
מאחר וחדר החתולים היה סגור במשך הלילה- ובדיוק מהסיבה הזו- ידענו שהוא נמצא בחדר. אבל החתול נעלם כלא היה.
התחלנו לקרוא בשמו, בהתחלה בחביבות ובהמשך בעצבנות גדלה והולכת, ולפתע שמענו יללה נוגה.
המיאו הרפה הגיע מהקיר שמעל האמבטיה.
מסתבר שגם באמריקה הגדולה, שיפוצניקים מחפפים איפה שרק אפשר:
במקרה זה הם השאירו פתח קטן מתחת לאמבטיה. למאג'יק זה הספיק. אחרי שהצליח לפתוח את הכלוב שלו הוא נכנס לקיר הגבס וטיפס בתוכו.
למי שלא מכיר, קיר גבס הוא קיר חלול . שתי פלטות גבס מונחות במקביל, כשביניהן יש תומכות ממתכת. מאג'יק נכנס לעבי הקורה, תרתי משמע. נכנס, וסרב לצאת.
כל לילה השארנו אוכל על הרצפה ליד חור האמבטיה. בבוקר כשבאנו האוכל נעלם. החתול היה יוצא בלילה, מצטייד וחוזר למחבואו.
הבעלים שלו הגיע אחרי יומיים.
יש לנו משהו להגיד לך, מלמלנו, אחרי רגע של שתיקה מעיקה.
החתול שלך פה. והראינו על הקיר.
כשהבין האיש שזו לא בדיחה – חוורו פניו. החתול סרב לצאת גם למשמע קולו.
נאלצנו לשלוח אותו אחר כבוד הביתה עם הבטחה שהכל יהיה בסדר.
ולא שהיה לנו מושג.
עבר שבוע,והחתול שהתנחל בתוך הקיר לא הראה סימני שבירה.
בלית ברירה התחלנו בעזרת איזמל ופטיש לעשות חורים בקיר הגבס.
ד"ר מרקס, הבוס שלי, היה קרוב להתעלפות.
הוא היה מוכן לוותר על החתול שיגיע, כך טען, לשיבה טובה בתוך הקיר ,ובלבד שלא נהרוס לו את בית החולים.
אבל אנחנו לא התייאשנו. המשכנו לחפור בתוך הקיר עד שהתפורר לגמרי. ואז, רק אז, מצאנו אותו. חיה מחרחרת וזועמת, רעבה והיסטרית.
ד"ר מרקס שהיה אדם מאד מחושב , גילה נדיבות של ממש בניגוד גמור להרגלו, ולא חייב את הבעלים לא על שלושת ימי הפנסיון ולא על השבוע הנוסף שהחתול בילה בקיר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה