את ההתבגרות שלי ואת מרד הנעורים העברתי בהתמכרות למחשב ומנעמיו.
זה אמנם קרה רק לפני שנים ספורות, אבל אני מניחה שכל אחד מתבגר בקצב שלו.
אני חושבת שמה שהכי קסם לי היה השימוש בטכנולוגיה מהמאה העשרים: בדרך כלל אני והטכנולוגיה נמצאות משני צידי המתרס: כדי להפעיל וידאו אני צריכה ילד לידי. על תכנות המכשיר אין בכלל מה לדבר .
הילדים מאחרים לבית הספר כי אני לא שומעת את השעון בבוקר,שזה ניסוח מעודן לעובדה שאני לא מסוגלת לכוון אותו.
החוש הטכני שלי לוקה בחסר, שלא לומר גובל בפיגור סביבתי .מאותגרת טכנולוגית במלוא מובן המילה.
כל פעם כשאני רק חושבת על קורס טיס – פנטזיה עמומה שמתרחקת אט אט- אני צריכה להיזכר בעובדה המצערת שאפילו את הצעצוע שבתוך ביצת קינדר אני לא מסוגלת להרכיב.
והנה, מפגרת כמוני מצליחה להפעיל מחשב! לשלוח דואר אלקטרוני, להכנס לקבוצות דיון… והחשוב מכל: לרכוש טרמינולוגיה עדכנית , בת זמננו, ולשלוף את המלה האחרונה. היי, גם אני בעניינים…
אני כמובן מכירה מנועי חיפוש שונים , אם כי עלי להודות בהכנעה שנבצר ממני עד עצם היום הזה להבדיל ביניהם.
בעבודה, יש לי מנוע חיפוש דגנית.
דגנית זו האסיסטנטית שלי.
כל מה שאנחנו שכחנו- דגנית זוכרת.
למשל אני יכולה לשאול אותה מה שמם של בעלי הכלב השחור שראינו לפני חודשיים עם דלקת באוזן ימין והיא מיד שולפת את התשובה.
איך קוראים לאשה עם החתול שקפץ מקומה שלישית ושבר את האגן לפני שנתיים- ושוב, דגנית לא מאכזבת ועונה.
הדברים היחידים שהיא כן שוכחת זה להזמין ציוד כשצריך. מחטים או מזרקים או דבר זניח כבלון חמצן. דברים כאלה היא בהחלט שוכחת ומעמידה אותנו במצבים בלתי אפשריים.
אבל באחסון ושליפת מידע אין שני לה.
הזיכרון המופלא שלה לא מגביל עצמו לשמות של לקוחות.
בלי הנד עפעף היא שולפת ממאגרי מידע בראשה את כל מאזן התשלומים של לקוח זה או אחר.
אני בהחלט יכולה לשכוח מישהו שחייב לי כסף, או לקוח שהבריז והוציא לנו את הנשמה עד ששילם. דגנית- לא שוכחת ולא סולחת…
אם אני מתפתה לתת אשראי ללקוח שכבר פישל בעבר מתוך שכחה סנילית לשמה (שלי, כמובן, לא שלו) מזדעקת דגנית וקוראת אותי לסדר.
כשהיא קמה בבוקר על צד שמאל, כולנו נזהרים לא להרגיז אותה. ארבעה רופאים הולכים על קצות האצבעות מסביב לאסיסטנטית אחת שכדאי מאד לא להסתבך אתה…
בתור מנוע חיפוש יש לה חיסרון קטן אחד, אני מתכוונת חוץ מהפתיל המאד קצר שלה. הנימוסים שלה הם לא משהו.
יש אמנם יתרונות בעבודה עם מישהו שאומר בדיוק את מה שהוא חושב, בשנייה שהוא חושב, ללא פילטר מרכך.
אבל יתרון שכזה בטל בששים כשהיא מדברת עם הלקוחות שלנו…
כשנכנס למרפאה שלנו לקוח עם כלב גזעי חדש וסיפר ששילם עליו אלפיים דולר, הזדעקה ואמרה: על כזה מכוער שלמת כל כך הרבה?
מאז לא ראינו אותו יותר. מעניין למה.
כשהגיע השבוע כלב מדובלל ומסריח לרחצה, התנצל הלקוח הנבוך כמעה ואמר שהיה עסוק בזמן האחרון ולא רחץ אותו שבועיים.
דגנית, הנשמה הטהורה שלנו , הציצה באותו רגע מבעד לדלת, ואמרה: מה? כזה מסריח? על מי אתה עובד.
הכלב שלך לא ראה סבון ומים לפחות שנה.
הכלב והבעלים הסמיקו ויצאו מהמרפאה.
זה אמנם קרה רק לפני שנים ספורות, אבל אני מניחה שכל אחד מתבגר בקצב שלו.
אני חושבת שמה שהכי קסם לי היה השימוש בטכנולוגיה מהמאה העשרים: בדרך כלל אני והטכנולוגיה נמצאות משני צידי המתרס: כדי להפעיל וידאו אני צריכה ילד לידי. על תכנות המכשיר אין בכלל מה לדבר .
הילדים מאחרים לבית הספר כי אני לא שומעת את השעון בבוקר,שזה ניסוח מעודן לעובדה שאני לא מסוגלת לכוון אותו.
החוש הטכני שלי לוקה בחסר, שלא לומר גובל בפיגור סביבתי .מאותגרת טכנולוגית במלוא מובן המילה.
כל פעם כשאני רק חושבת על קורס טיס – פנטזיה עמומה שמתרחקת אט אט- אני צריכה להיזכר בעובדה המצערת שאפילו את הצעצוע שבתוך ביצת קינדר אני לא מסוגלת להרכיב.
והנה, מפגרת כמוני מצליחה להפעיל מחשב! לשלוח דואר אלקטרוני, להכנס לקבוצות דיון… והחשוב מכל: לרכוש טרמינולוגיה עדכנית , בת זמננו, ולשלוף את המלה האחרונה. היי, גם אני בעניינים…
אני כמובן מכירה מנועי חיפוש שונים , אם כי עלי להודות בהכנעה שנבצר ממני עד עצם היום הזה להבדיל ביניהם.
בעבודה, יש לי מנוע חיפוש דגנית.
דגנית זו האסיסטנטית שלי.
כל מה שאנחנו שכחנו- דגנית זוכרת.
למשל אני יכולה לשאול אותה מה שמם של בעלי הכלב השחור שראינו לפני חודשיים עם דלקת באוזן ימין והיא מיד שולפת את התשובה.
איך קוראים לאשה עם החתול שקפץ מקומה שלישית ושבר את האגן לפני שנתיים- ושוב, דגנית לא מאכזבת ועונה.
הדברים היחידים שהיא כן שוכחת זה להזמין ציוד כשצריך. מחטים או מזרקים או דבר זניח כבלון חמצן. דברים כאלה היא בהחלט שוכחת ומעמידה אותנו במצבים בלתי אפשריים.
אבל באחסון ושליפת מידע אין שני לה.
הזיכרון המופלא שלה לא מגביל עצמו לשמות של לקוחות.
בלי הנד עפעף היא שולפת ממאגרי מידע בראשה את כל מאזן התשלומים של לקוח זה או אחר.
אני בהחלט יכולה לשכוח מישהו שחייב לי כסף, או לקוח שהבריז והוציא לנו את הנשמה עד ששילם. דגנית- לא שוכחת ולא סולחת…
אם אני מתפתה לתת אשראי ללקוח שכבר פישל בעבר מתוך שכחה סנילית לשמה (שלי, כמובן, לא שלו) מזדעקת דגנית וקוראת אותי לסדר.
כשהיא קמה בבוקר על צד שמאל, כולנו נזהרים לא להרגיז אותה. ארבעה רופאים הולכים על קצות האצבעות מסביב לאסיסטנטית אחת שכדאי מאד לא להסתבך אתה…
בתור מנוע חיפוש יש לה חיסרון קטן אחד, אני מתכוונת חוץ מהפתיל המאד קצר שלה. הנימוסים שלה הם לא משהו.
יש אמנם יתרונות בעבודה עם מישהו שאומר בדיוק את מה שהוא חושב, בשנייה שהוא חושב, ללא פילטר מרכך.
אבל יתרון שכזה בטל בששים כשהיא מדברת עם הלקוחות שלנו…
כשנכנס למרפאה שלנו לקוח עם כלב גזעי חדש וסיפר ששילם עליו אלפיים דולר, הזדעקה ואמרה: על כזה מכוער שלמת כל כך הרבה?
מאז לא ראינו אותו יותר. מעניין למה.
כשהגיע השבוע כלב מדובלל ומסריח לרחצה, התנצל הלקוח הנבוך כמעה ואמר שהיה עסוק בזמן האחרון ולא רחץ אותו שבועיים.
דגנית, הנשמה הטהורה שלנו , הציצה באותו רגע מבעד לדלת, ואמרה: מה? כזה מסריח? על מי אתה עובד.
הכלב שלך לא ראה סבון ומים לפחות שנה.
הכלב והבעלים הסמיקו ויצאו מהמרפאה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה